הכלבה הורסת הכל

זה פשוט מוזר.

המון בעלי דירות סירבו להשכיר לנו עם כלב. הם אמרו שהם מפחדים שהיא תחפור בקירות, במשקופים וכן הלאה. אמרנו להם שהיא בחיים לא עשתה משהו כזה ולא תעשה כי היא רגועה וכו'.
ואז השבוע, בפעמיים שיצאנו מהבית, היא לגמרי פרקה את הדירה! כאילו שהיא שמעה את כל מה שהם אמרו וחשבה "המממ.. דווקא נשמע רעיון מעניין..."
פעם ראשונה: ניסתה לחפור לתוך חדר השינה, אבל פשוט חפרה חור במשקוף בצד שדווקא רחוק מהדלת ?_?
 חוץ מזה משכה את כל הבגדים מהמדף התחתון של הארון ועשתה מהם קן, וגם לעסה את כל השעווה (לגלשנים).
פעם שנייה: הפעם השארנו את חדר השינה פתוח, אז היא ניסתה לחפור החוצה מהדירה. ופשוט עשתה חור בקיר ליד הדלת. בנוסף, היא קרעה לגמרי כיסוי כרית מכוער במיוחד (אולי הערה על הסנס אוף סטייל שלנו?) והפעם עשתה קן מהנעליים שלנו...
 וגם כמובן הסתובבה עם הרגליים מלאות בצבע וטיח שלה בכל הבית ומרחה אותו בהם. תודה על זה. באמת.

אחר כך מצאתי את זה, אז יש עוד לאן לשאוף.
אני מקווה שזה רק הסטרס מכל התקופה האחרונה ולא איזה משהו שהולך להפוך להרגל, כי זה מה זה נמאס.

רעיונות לעיצוב דירה

בשיטוטים שלנו ברחבי תל אביב, חוץ מלהתייאש מהמצב הבאמת קשה, קיבלנו איזה כמה רעיונות לעיצוב הדירה, לכשנשכור אותה.

למשל:
-מכונת כביסה בשירותים, שהצינור מים שלה יוצא לאסלה.
-פלאזמה ענקית בסלון עומדת על מזנון ענקי במרחק 2 מ' מהספה.
-עוד ספה ליד הנ"ל.
-שולחן כתיבה מאחורי הספה.
-פלאזמה ענקית בחדר שינה.
-סט ספות בחדר שינה.
-קן נמלים בסלון.

Best Tuna Salad Ever

2 cans tuna in water

2 tbsp Hellman's light mayo

lots of fresh parsley

barbecue seasoning - about half tbsp

some ketchup

האיקו שכירות

דירה בשכונת בבלי
לא ממש מרכז,
עם חניה בשפע.
קטן ויקר.

תגובות של בעלי דירה לא רצויים
כלב? לאלאלא...
בבית? כלב? לאלא..
רק לא כלב.

נוה שרת
הדירה טובה,
המחיר גם בסדר.
איזה קו לעיר?

דירה לרקדנים מתחילים
מאד מרווח,
יחסית זול לאיזור,
רצפה עקומה.

תרגיל בכתיבה

אז היינו בעוד דירה.
חונים בכניסה לחניון פרטי, שמים פתק בחלון, נכנסים, עולים 3 קומות ברגל, ואז מגלים -שבעשר דקות מאז שהתחילו להראות את הדירה כבר נרשמו עשרים זוגות, שזה אמור לאכזב, אבל היה לי כזה וייב רע מהדירה ומבעלת הבית שאם להגיד את האמת, פשוט רציתי להסתובב וללכת ברגע הראשון.
בדיעבד הסתבר שגם לאשתי היתה אותה מחשבה. הבעיה היא שלמרות 8 שנים ביחד אנחנו עדיין לא מצליחים להעביר אחד לשני בטלפתיה את ההתרשמויות הנדלניות שלנו.
אז אנחנו עומדים שם שנינו, לא רוצים להיות שם, אבל גם לא רוצים להגיד את זה כי - אולי השני כן רוצה ובתכל׳ס זה דירה טובה (על הנייר) אז למה לא ואני מקווה שעוד לא שמו לנו דו״ח של 500 ש״ח - ובינתיים עוברים לפנינו הדיירים העוד יותר מקדימים ופורשים בפנינו פסיפס מזוויע של יאפיות והתחנפות חסרת פשרות.
יושבת שם בעלת הדירה, באחד מרגעי השיא של חייה, כולה מלאה בחשיבות עצמית שרק מתגברת מרגע לרגע, בידה האחת עט, על השולחן רשימה שכבר הגיעה למימדים לא ראליים בעליל, ובעינייה מבט בוחן שאומר
״נו, בוא נראה מה אתם שווים. האם יש סיכוי שאתם דווקא תקבלו את הדירה שלי - משאת הנפש ומעוף הפנטזיה של כל זוג צעיר בתל אביב - השי השמימי, מתנת האל. אני הוא האל״ וכן הלאה.
וממולה, הזוגות פורשים את מרכולתם:
אחד זה עו״ד מתמחה ומתמחה במשרד השקעות ״מתמחים במשרד השקעות?״ היא שואלת מעל המשקפיים, ומקבלת הסבר (מספק?) שזה חלק מהתהליך של הפיכה מזחל כלכלי קטן לזחל קצת יותר שמן, שיוכל לזחול לקומה השלישית ולטוות שם את הגולם שלו בנחת.
הבאה מגיעה אם עם תינוק על הידיים - מהנדסת (של מה? זה אפילו לא נשאל...) ובן זוג בבורסת היהלומים (כלומר לא שם). ״את תוכלי לעלות ככה עם התינוקת לקומה שלישית?״ היא מקשה – אך המועמדת חסרת הסיכוי לא מתבלבלת מהשאלה המכשילה ומתפתחת שיחה מעניינת על איך שילדים נהיים יותר כבדים עם הזמן - רחמנא ליצלן - ומצד שני נשארים מפונקים באותה מידה. כך לגרסתה, שמסתבר שחוץ מלהשכיר דירה היא יודעת עוד דבר או שניים על החיים.
הזוג האחרון שהיה שם חוץ מאתנו, מצד אחד, לגמרי קלאסי - בחורה צעירה בשמלה פרחונית, מלאה חיוכים (מזויפים) והתלהבות, ולידה בן הזוג בחולצה מכופתרת מגוהצת, מכנסיים מחויטים ונעלי עור מבריקות עם מבט רציני (אך אבוד משהו) על הפנים.
מצד שני - זה היה כל כך ״רגיל״ שהיה קשה להאמין שאלה אנשים אמיתיים. היה נראה שאת כל האישיות שלהם הם לקחו מאופרות סבון של מתבגרים ורומנים סוג ב׳.
האשה - סטודנטית לתואר שני במיקרוביולוגיה (שמסתבר שזה מאאד מעניין, אפילו אם כבר יש לך דירה להשכיר) - לא הפסיקה לחייך, לקפץ ולצחקק לשנייה במהלך השיחה. הכל היה מלהיב ומופלא בשבילה, וזה כולל - הזכות לשים ערבות בנקאית של 20000 ש״ח, הרשות של בעלת הדירה להתקין מזגן נוסף שהם, כמובן-כמובן! יצטרכו להשאיר שם כשהם יעזבו (וואט?! וואטאבר...) והעובדה שאין חנייה ושהם הולכים להשאר שם עד שיקנו דירה! שזה לא בקרוב הא-הא-חיוך!
הגבר - עו״ד. ומסתבר שגם האבא, של שניהם (ולא זה לא אותו בן אדם, כנראה)

בסוף נשארנו רק אנחנו, ועדיין הטלפטיה סרבה לבוא לעזרתנו. נשאבנו גם אנחנו לשיחה עם בן אדם מתנשא שמצאה לנכון להסביר לנו על המקצועות שלנו, למרות שהיא לא מבינה בהם כלום כמובן, אבל שיהיה ואפילו הבטיחה שתתקשר אלינו מחר לכל המאוחר.

אני מתפתה לטלפן בעוד שבוע ולשאול- מה קורה? מה זה כבר לא רלוונטי? השכרת למהנדסים? או למתמחים? אולי לזוג הצעיר ומלא ההבטחה? ספרי נא!

מתחילים

אז איך מתחילים לחיות בתל אביב? בחיפוש דירה – כמובן..

מה זה שונה מכל עיר אחרת בארץ?
ההבדל הוא, שבניגוד לערים אחרות בארץ, בתל אביב כמעט תמיד יש ''מצוקת דיור'', מה שהופך את כל התהליך להרבה יותר מסובך, עדין ורגשי בשביל המחפשים (משני הצדדים), וזה מביא לכך שתל אביבים, בניגוד לשאר הישראלים, זוכרים את שלב חיפוש הדירה כחלק משמעותי מהחיים שלהם בעיר, ותמיד מוכנים לשלוף איזה סיפור על דירות מוזרות שהם ראו ברחבי העיר, על בעלי דירות עם היחס ההזוי שלהם או על לילות בלי שינה – מלאים בהתחבטויות בשאלות הרות גורל (לשכור? או לא לשכור? זו השאלה).

למעשה, חיפוש דירה בתל אביב זה תת תרבות שלמה עם מנהגים, שפה ונורמות משלה – שונות לגמרי מהעולם החיצון (החיים האמיתיים כאילו).
למשל אפשר לשמוע שם שיחה כזאת:

–''הוא אצלנו כבר חמש שנים, אנחנו לא יכולים לזרוק אותו..בכל זאת הוא רגוע ואנחנו אחראים לכל נזק שהוא יגרום''

–''טוב אני מבין שזה ענין 'רגשי' אבל מה אתם צריכים עכשיו כלב? זה לא מכביד עליכם? בחרנו בכם מ15 זוגות שהיו פה!''

עוד משהו שמיוחד בעולם הזה הוא שמילה היא אף פעם לא מילה, רק הכסף מדבר. עד שזה לא חתום, זה באמת לא חתום. אין פה שום משמעות להבטחות מילוליות או הצהרת כוונות.
כמה שיותר מוקדם מבינים את זה, נמנעים מכל מיני עלבונות או ריבים שבעולם האמיתי נראים מוצדקים, אבל פשוט אין להם מקום בעולם הדירות.

וגם – רב הדירות הם פשוט חרא.

תמיד אני שואל את עצמי, איך אנשים חיים בחור הזה? אפילו כשהבן–אדם עצמו עומד מולך ואומר ש''לא נורא, התרגלנו'' עדיין קשה להאמין שזה אמיתי.
גם שמתי לב שאני מתחיל להסתכל על דירות של אנשים שאני מבקר אצלם (ההורים למשל)
ומעריך את האיכות של האלמנטים השונים בדירה - "המרצפות בסדר" אני חושב לעצמי, "אבל רואים קצת רקבון בלמטה של המשקופים. לעומת זאת החלונות - וואו! רק בשביל חלונות כאלה הייתי שוכר."

טוב, מספיק להיום, בינתיים אנחנו ממשיכים להסתובב בעיר עם הדרישות הלא הגיוניות שלנו – לשכור דירה במצב סביר, במיקום נורמלי ועם בעלי בית מתחשבים - וממשיכים להתאכזב, ולאכזב.